#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"התינוקות אין מענין אותן ביוה""כ. מה הכוונה."	"אין <span style=""color: rgb(255, 30, 146);"">חייבים</span> למנוע מהם מאכל. רש""י."	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם מחנכין את התינוקות כבר שנה לפני, מדוע כתוב גם שנתיים.	אמר רב חסדא לא קשיא כאן בבריא כאן בחולה.<br>בבריא מתחילים לחנך לפני שנתיים (כלומר לפני השנתיים הסמוכות לגדלות). בזכר מגיל 10 בנקבה מגיל 9.<br>בחולה מתחילים לחנך לפני שנה (כלומר לפני השנה הסמוכה לגדלות). בזכר מגיל 11 בנקבה מגיל 10.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לרב הונא ורב נחמן מתי מתחילים לחנך לשעות ומתי מתחילים לחנך להשלים. בבריא ובחולה.	<div><div>בריאים - שנתיים שעות, שנתיים השלמה. ואחר כך חיוב דאורייתא.</div></div><div>חולים - שנתיים שעות, שנה השלמה. ואחר כך חיוב דאורייתא.</div>	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לרבי יוחנן מתי מתחילים לחנך ילדים לצום.&nbsp;	שנתיים לפני גדלות מחנכים לשעות, ובחולה שנה אחת, ואין השלמה דרבנן.&nbsp;<div>בזכר מגיל 11 או 12 מתענים שעות, ובגיל 13 משלימים מן התורה.<div>בנקבה מגיל 10 או 11 מתענות שעות, ובגיל 12 משלימות מן התורה.</div></div>	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	התינוקות אין מענין אותם. איך אפשר להסביר את המשנה לרב הונא ורב נחמן.&nbsp;	שהמשנה מדברת על חינוך של חולים לשעות.<div>בזכר (הוא מגיל 10), והוא לפני שנה (11) הסמוכה לשנה (12) שמתחילים להשלים מדבריהם, והוא גם לפני שנתיים (11-12) הסמוכות לשנה (13) שמתחילים לצום מדאורייתא.<div>בנקבה (הוא מגיל 9), והוא לפני שנה (10) הסמוכה לשנה (11) שמתחילות להשלים מדבריהם, והוא גם לפני שנתיים (10-11) הסמוכות לשנה (12) שמתחילות לצום מדאורייתא.</div></div>	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עוברה שהריחה, מדוע זו סכנה.	העוּבָּר מריח ריח תבשיל והוא מתאוה לו, ואם אינה אוכלת שניהם מסוכנים.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	עוברה שהריחה מה דינה.	במשנה כתוב מאכילין אותה עד שתשיב נפשה.<br>ובגמ' כתוב שקודם לוחשים לה שיום כפור היום.&nbsp;	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה דין עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר. 3 שלבים.	תוחבין לה כוש [פלך] ברוטב של אותו בשר ומניחין על פיה ומוצצתו. <br>אם נתיישבה דעתה מוטב, ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמו. <br>אם נתיישבה דעתה מוטב, ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.<br>עבודה זרה מנין.	"דתניא ר""א אומר אם נאמר 'בכל נפשך' למה נאמר 'בכל מאדך', ואם נאמר 'בכל מאדך' למה נאמר 'בכל נפשך' [יאמר החביב שבהם וכ""ש שאינו חביב], אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר 'בכל נפשך', ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר 'ובכל מאדך'."	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.<br>גילוי עריות מנין.	"דתניא רבי אומר 'כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה', וכי מה ענין למדנו מרוצח לנערה המאורסה, אלא ה""ז בא ללמד ונמצא למד, מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור."	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מנין שנערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו של בועל. להורגו עד שלא בא עליה.	שנאמר 'ואין מושיע לה', הא יש מושיע, יושיענה בכל צידי תשועה.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם אשה מצווה למסור נפשה על בעילת איסור. רש""י."	לא. כי אינה עושה כלום, דקרקע עולם היא, וראיה לדבר - אסתר.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מנין שחייבים למסור נפש על שפיכות דמים.	"סברא היא, דההוא דאתא לקמיה דרבא, אמר ליה, אמר לי מרי דוראי [שלטון של כפר שאני דר שם] קטליה לפלניא, ואי לא קטילנא לך. א""ל נקטלך ולא תקטול, <font color=""#ff0000"">מאי חזית דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי</font>&nbsp;[כלומר, מאי דעתיך למשרי מילתא, משום 'וחי בהם' ולא שימות בהם, טעמו של דבר לפי שחביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצות, אמר הקב""ה:&nbsp;תבטל המצוה ויחיה זה, אבל עכשיו שיש כאן ישראל נהרג והמצוה בטילה, למה ייטב בעיני המקום לעבור על מצותו, למה יהיה דמך חביב עליו יותר מדם חבירך ישראל]."	יומא פרק שמיני פב ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה היה הסיפור עם שתי המעוברות ביום כפור. איזה פסוק אמרו עליהם, ומה יצא מהם.	"עוברה הריחה, הביאו אותה לרבי ואמר לחושו לה דיומא דכפורי הוא, ולחשו לה ופסק העובר מתאותו, קרי עליה 'בטרם אצרך בבטן ידעתיך', נפק מיניה <font color=""#ff0000"">ר' יוחנן</font>.<br>ועוברה אחרת הריחה, הביאו אותה לרבי חנינא ואמר לחושו לה ולא אילחישא, קרי עליה 'זורו רשעים מרחם' [נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים], נפק מיניה <font color=""#ff0000"">שבתאי אצר פירי</font> [להפקיע שערים]."	יומא פרק שמיני פב ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לר' יוחנן שאין השלמה מדרבנן, איך נסביר את המשנה שכתוב לפני שנה ולפני שתים, שפירושו שלש שנים לפני גדלות או שנתיים לפני גדלות.	שאין הכוונה במשנה לפני שנה או לפני שתים, אלא שנה או שתים סמוך לפרקן. בבריא שנתיים ובחולה שנה.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ת""ש דתני רבה בר שמואל תינוקות אין מענין אותן ביוה""כ, אבל מחנכין אותן שנה או שתים סמוך לפירקן.<br>על מי קשה ומה ענו.&nbsp;"	רואים כר' יוחנן וקשה על רב הונא ורב נחמן, שאומרים שחינוך לשעות מתחיל לכל המאוחר שלש שנים לפני גדלות.<br>וענו שהברייתא מדברת על השלמה, שחולה משלים שנה לפני גדלות ובריא משלים שנתיים לפני גדלות.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	רב הונא ורב נחמן אמרו שאפשר לפרש מחנכין אותן על השלמת התענית.<br>והרי הברייתא אומרת אי זה חינוך, היה רגיל לאכול בשתי שעות מאכילין אותו לשלש שעות, לשלש מאכילין אותו בארבע.	אמר רבא בר עולא, תרי חינוכי הוו.	יומא פרק שמיני פב א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, חוץ מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים.<br>עבודה זרה מנין. דתניא ר""א אומר אם נאמר 'בכל נפשך' למה נאמר 'בכל מאדך', ואם נאמר 'בכל מאדך' למה נאמר 'בכל נפשך' [יאמר החביב שבהם וכ""ש שאינו חביב], אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר 'בכל נפשך', ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר 'ובכל מאדך'.<br>מה מסביר הר""ן בפסחים.<div>א. מדוע הוצרכו לדברי ר""א הרי מקרא מלא הוא 'ובכל נפשך'.&nbsp; ב. מדוע מעמידים את זה דוקא בע""ז ולא בכל המצוות.</div>"	"חידושי הר""ן מסכת פסחים דף כה עמוד א <br><br>דתניא ר""א אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, וא""ת ולמה הוצרכנו לדברי ר""א בכאן והרי ר""א לא דרש אלא יתורו של מקרא אבל למסור נפשו לאהבתו של הקדוש ברוך הוא מקרא מלא הוא דכתיב בכל נפשך, י""ל לאפוקי מדר""י דס""ל שעל כולן הוא אומר וחי בהם ולא שימות בהם, ובע""ז נמי בצנעה יעבור ואל יהרג, בפרהסיא דיהרג ואל יעבור מלא תחללו את שם קדשי ונקדשתי מפיק לה, כדאיתא בפ' אין מעמידין [ע""ז כז ב], ולדידיה קרא דואהבת את ה' אלקיך בכל נפשך לא משמע ליה שיתן נפשו באהבתו של הקדוש ברוך הוא <font color=""#7f40bf"">אלא שיאהב אותו בכל לב ובכל נפש ובכל מאד, כענין שכתוב אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו,</font> ולאפוקי מדר""י מייתי הך בריתא דר""א, דאלו לר""י לא קשיא ליה מידי אלא אורחיה דקרא הוא, אבל לר""א דקשיא ליה אלמא משמע ליה שחייב ליתן נפשו ומאודו לאהבתו של מקום, ומ""ה קשיא ליה יאמר החביב וכ""ש שאינו החביב.&nbsp;<div>וה""ט דמפקי' מקרא דואהבת ע""ז בלחוד ולא מוקמינן ליה בכל המצות שקיומן הוא אהבתו של הקדוש ברוך הוא, ה""ט משום דכיון דמקרא א' מיקל דהיינו וחי בהם ולא שימות בהם, ומקרא א' מחמיר דהיינו ואהבת, מסתברא לאוקומי קרא דוחי בהם בכל המצות כולן וקרא דואהבת בע""ז בלבד, שכל הכופר בה מודה בכל התורה כולה ובה תלוי עיקר אהבתו של הקדוש ברוך הוא.<br></div>"	יומא פרק שמיני פב א		
